יום שלישי, 11 בנובמבר 2008

גאידמק ורבין



ביום שישי ה-7 בנובמבר, בשבוע שהיה כולו בסימן יום השנה לרצח רבין - שודר בפתח מהדורת "אולפן שישי" בערוץ 2 - ראיון עם ארכדי גאידמק, אדם שנוי במחלוקת שלא נוהג להתראיין בתקשורת הישראלית. המראיין, יאיר לפיד, ששאל אמנם, כביכול, שאלות נוקבות וענייניות - לא נתן למר גאיידמק לענות תשובות ארוכות יותר מ-2,3 משפטים. בכל פעם שהגיע מר גאידמק למשהו מעניין ואינפורמטיבי בתשובותיו - קטע אותו מר לפיד, רק כדי שיוכל "להכניס" לו עוד שאלה חודרנית - או איזה "משפט מחץ" או "קביעה חד צדדית" לגבי גאידמק שרשם לו לפיד לפניו טרם הראיון - והרגיש צורך עז לומר אותה בשידור - ונראה שלא היה לו שום צורך של ממש להשיג לגביה איזו תגובה ממשית מפי גאידמק. "הסיכויים שלך לנצח בבחירות בירושלים הם אפסיים, אתה מודע לזה"? הוא אמר. גאיידמק חשב כמה שניות ואז החל לענות את תגובתו, אבל בן-רגע חתך אותו יאיר בטענה ש"אין לנו מספיק זמן" - ומיד עבר לשאלה הבאה. זה היה אחד ה"ראיונות" הכי חד-צדדיים שראיתי בחיים וחבל, כי גאיידמק הפך לדמות די דומיננטית בהלך החיים הישראלי בשנים האחרונות, ומעשיו ודבריו צוטטו רבות בתקשורת אך לעולם עדיין לא נעשה איתו ראיון אחד-על-אחד - ואותו ראיון היה מבוזבז לחלוטין. בשלב מסויים, אמר לו גאיידמק ברוגז ובמלוא הצדק: "אולי תיתן לי פעם אחת לענות? ולא לקטוע אותי כל שנייה" - ויאיר לפיד הגיב לו בזחיחות משוועת: "אתה מבקר את שיטת הראיון שלי?"; גאיידמק ענה לו, בצדק: "Yes. I am.".



הראיון נערך באנגלית, שפה שהיא לא שפת-אימו של גאיידמק כך שמן הסתם גם לקח לו קצת יותר זמן לנסח את תשובותיו - דבר שהמראיין וצוות התוכנית לא התחשבו בו כלל. בכל-פעם שתשובה של ארקדי החלה להגיע לעניין - היא נקטעה. בכלל, צפייה בראיון לוותה בתחושת אי-נוחות רבה. נראה שיאיר לפיד הגיע מראש לראיון עם "מטען", שנוגע לדימוי הציבורי של גאיידמק כ"איש קשוח" והחליט לעצמו מראש "He's no match for me. אני הולך לשבור אותו..." או משהו בסגנון - והתוצאה הייתה ראיון לא-אינפורמטיבי בשיט - שבו אפשר היה ללמוד אולי יותר על דמותו של יאיר לפיד - אך שום אינפורמציה, או "קווים לדמותו" של גאידמק לא הושגה מהראיון עם ארקדי. זה גם טיפשי. מערכת החדשות החליטה מראש להקציב כ-8 דקות לראיון הזה - בסדר. אבל הראיון צולם מראש - אפשר היה לערוך אותו בניחותא - שעה-שעתיים - לתת לארקדי לדבר באמת, להתבטא ולהוציא ממנו את כל התשובות (שהוא דווקא רצה לתת, אם היו נותנים לו) - ואז לערוך את הדברים הענייניים והמעניינים באמת - גם אם זה במחיר של להראות את זה בתור "כתבה" ולא בתור "ראיון אחד שוטף", שזה כנראה מה שהם רצו, שלא לצורך.

Meanwhile, במהדורת החדשות של הערוץ הראשון - הוקרנה כתבה על יובל רבין. גם דמות מעניינת, שלא מרבה להתראיין בתקשורת. (מהדורת הערוץ הראשון היא היחידה מבין המהדורות שהקדישה מזמנה לעסוק בנושא שקשור ליצחק רבין באותו היום). הכתבה, שהייתה באורך זהה פחות או יותר לראיון ששודר בערוץ השכן - הייתה מאוד מעניינת וערוכה למשעי. הצלם והמראיין התלוו ליובל רבין במשך יום שלם (ואולי אפילו כמה ימים) - לביתו ולמקומות בהם הוא ביקר. המראיין (שלא הופיע בכלל בכתבה, כי לא היה שום צורך שהוא יופיע וכך היה צריך להיות) - ישב עם יובל בנוחות, בשקט ובשלווה, ושאל אותו, טיפין-טיפין, שאלות מעניינות - הוא הוציא ממנו תשובות ודברים ענייניים - שכולם נערכו לכתבה בפקידה. בתום הצפייה - התחושה הייתה נוחה. הכתבה עשתה עבודה מעולה בלגרום לי להרגיש שעכשיו אני יודע יותר על יובל רבין, אני מבין מי הוא ומה הוא, מהם עמדותיו, האישיות, הפוליטיות. מהן הרגשותיו, לגבי עצמו, לגבי מעמדו וייחוסו המשפחתי ואני יודע מה עבר עליו בשנים שעברו מאז הרצח.

זה מאוד אופנתי ושכיח לרדת על ה"ארכאיות" וה"old-fashion-יות" של הערוץ הראשון - אבל נראה שהערוץ הותיק והמנוסה - יכול גם להעביר כמה שיעורים למתחריו הצעירים...


תגובה 1:

Rajesh אמר/ה...

hi its nice blog
Me Rajesh
From Nepal, kathmandu
i visit your blog its intresting
mail me rajeshkrp111@gmail.com
and also visit my blog
www.rajesh420.blogspot.com